פסק-דין בתיק ת"א 10630-08

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפלת"ד").

רקע כללי

1.      התובעים הינם 3 אחים אשר היו מעורבים בתאונת דרכים ביום 4/2/2007 (להלן: " התאונה הראשונה"). התובע 2 היה מעורב אף בתאונה נוספת שאירעה ביום 20/6/2008 (להלן: " התאונה השנייה").

2.      הנתבעת 1 ביטחה בביטוח חובה את הרכב שבו נסעו התובעים בעת התאונה הראשונה. הנתבעת 2 ביטחה בביטוח חובה את הרכב אשר בו נסע התובע 2 בעת אירוע התאונה השנייה.

התובעת 1

3.      התובעת 1 ילידת 1/1/1946, נפגעה בתאונה הראשונה.

4.      מומחה רפואי מטעם בית המשפט שבדק את התובעת, פרופ' ליברגל, קבע כי התובעת סובלת ממחלת פרקים דלקתית עובר לתאונה, אשר הובילה לתחלואה ניוונית של מפרקים שונים. התסמונת הקלינית של מפרקים אלה, כולל הגב והברכיים, הייתה ברורה עובר לתאונה הנדונה.

לפיכך, ציין המומחה שניתן לקבוע כי תחלואת הברך לא נגרמה עקב התאונה, וגם אם לא ניתן לשלול החמרה בשל התאונה, התיעוד אינו תומך בקשר בין התאונה הנדונה לצורך בניתוח החלפת הברך.

כך גם לגבי הכתף. נקבע כי מדובר בנזק קל, שכיח, על רקע הגיל והתחלואה המפרקית אשר גם הוא אינו מוזכר ברישומים הנוגעים לתאונה.

אשר לגב התחתון, ציין המומחה כי לא נמצאה נכות מעבר לכאבי מפרקים שהם חלק מהמחלה היסודית.

5.      בסיכום חוות דעתו קבע המומחה כי לא נותרה לתובעת נכות לצמיתות בגין התאונה. המומחה קבע לתובעת נכות זמנית בגין החמרה בכאב וירידה בתפקוד עקב התאונה, בשיעור 100% לתקופה מ- 4/2/2007 עד 31/3/2007; 50% מיום 1/4/2007 עד 30/6/2007, ו-20% מיום 1/7/2007 ועד 31/12/2007.

שיעור הפיצויים

6.      התובעת עובדת במחלקת מעורבות קהילתית בעיריית ירושלים. לדבריה, במועד התאונה שכרה שולם לה באופן שהעירייה נשאה במחציתו והמינהל הקהילתי בקעה רבתי נשא במחצית השנייה. לדברי התובעת, היא חזרה לעבודתה ביום 1/6/2007; בתקופת היעדרותה היא לא קיבלה את מחצית שכרה מהמתנ"ס, ואילו את חלק השכר מהעירייה היא קיבלה בניכוי 350 ש"ח בחודש.

התובעת מבקשת לפצותה בגין הפסד השכר מהמתנ"ס בסך 2,255 ש"ח נטו לחודש בגין 4 חודשים שבהם הייתה בחופשת מחלה, וכן את ההפסד בשכר מהעירייה בסך 350 ש"ח לחודש במשך 4 חודשים.

7.      לדעתי, בנסיבות העניין, יש לפצות את התובעת בגין תקופת היעדרותה מהעבודה על פי הנכויות הזמניות שנקבעו על ידי המומחה מטעם בית המשפט ולא על פי ההפסד בפועל שנגרם לה, וזאת משום שעל פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט עיקר מגבלותיה של התובעת נבעו מתחלואה בברך, אותם מייחס המומחה לעברה הרפואי של התובעת ולא לתאונה. בנסיבות אלה, יש לראות בנכויות הזמניות שנקבעו על ידי המומחה כמשקפות את תרומת התאונה להפסד שנגרם לתובעת עקב היעדרותה מהעבודה.

בהתאם לכך, יש לפסוק לתובעת בגין הפסד שכר בעבר, את הפסדה המלא בתקופה מ- 1/2/2007 עד 31/3/2007, שמגיע לסך של 5,200 ש"ח במעוגל [(2,255 + 350 ) X 2]; ולתקופה מ- 1/4/2007 ועד 1/6/2007, המועד שבו התובעת חזרה לעבודה, יש לפצותה ב-50% מהפסדה, סך של 2,600 ש"ח במעוגל; סה"כ 7,800 ש"ח, משוערך להיום 10,000 ש"ח במעוגל.

נזק לא ממוני

8.      בנסיבות העניין, בשים לב לנכויות הזמניות שנקבעו לתובעת, אני מחליט לפסוק לה בגין נזק לא ממוני סך של 5,000 ש"ח.

הוצאות רפואיות ואחרות